פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
צעד לזירה עם Beau Smith … אם אתה מעז!
מאת ביו סמית ‘
כמו הרבה בנים קטנים, גדלתי וצפיתי בהיאבקות מקצועית בטלוויזיה. בשנות השישים האבקות המקצועית הייתה מאוכלסת על ידי גברים שהיו בגיל אבי ואף מבוגרים יותר. לעיתים רחוקות הייתם מוצאים גברים צעירים שעושים את זה, לפחות צעירים בעיני בית הספר בכיתה שלי. אלה היו חוברים גדולים, בומבסטיים, שנראו כאילו הם יכולים ללעוס בטון ולירוק מבנים. גברים כמו דיק הברוזר, בובו ברזיל, ברונו סמרטינו והאינפנוס המסתורי, עם המנהל הערמומי שלהם, J.C. Dykes.
ההיאבקות המקצועית הייתה מהפנטת לילד צעיר כמוני. לא הכרתי שום ילד צעיר בגילי שלא ראה את זה. מבחינתי, זה היה כמו שסיפור קומיקס של פלא או DC להתעורר לחיים. היה טוב לעומת הרוע שהושמעו על ידי אנשים אמיתיים עם כוחות על -אנושיים כמעט שאי פעם בשבוע בטלוויזיה עם נשים זקנות בקהל שמנסות לנקות אותן עם מטריה. הסיפורים לא היו מסובכים, אבל אז הם לא היו חייבים להיות. היה האיש הטוב והוא יצא למנוע מהאיש הרע לעשות דברים רעים. למה לסבך את זה?
ככל שהתבגרתי ראיתי פחות ופחות. שנות העשרה שלך מלאות בהרפתקאות משלך, כך שהייתי צריך פחות ממה שמספק בטלוויזיה. אמנם, ברגע פנוי, הייתי רואה מה מוצג, אבל כבר לא היה לי זמן להקדיש למסך הטלוויזיה. רק לפני שהייתי בשנות השלושים שלי, נשויתי והיו לי שלושה בנים משלי, הוחזרתי להיאבקות מקצועית. הבנים שלי, כמו כל ילד צעיר וקטן אחר שהגיע לפני כן, הועברו בהיאבקות מקצועית. זה היה אמצע שנות השמונים עד שנות התשעים, תור הזהב החדש של ההיאבקות עם WWF דאז (WWE) והיאבקות באליפות ג’ורג’יה. זה היה עידן של האלק הוגן, ריקי “הדרקון” סירת קיטור, טומי ריץ ‘, קינג קונג בונדי וכל כך הרבה יותר. הבנים הצעירים שלי התרגשו כמו שהייתי כילד, רק היו להם טלוויזיה בטלוויזיה בכבלים, כך שזה היה הרבה יותר זמין להם.
אני חייב לומר, שמחתי הרבה את תור הזהב החדש של ההיאבקות המקצועית. שוב, זה כמו שספר קומיקס מתעורר לחיים ומושמע. ההבדל כעת היה שהתקציב ו- SFX היו גדולים וטובים יותר. בשלב זה כתבתי ספרי קומיקס די הרבה זמן כמו גם שהייתי סמנכ”ל שיווק לקומיקס Eclipse, Image Comics ו- Todd McFarlane Productions. הרגשתי באמת שיש מקום להיאבקות מקצועית בספרי קומיקס. הצעתי את זה כמה פעמים לחלק מהפרסמים שעבדתי איתם, אבל זה פשוט לא ממש התאים לתוכנית החברה של אותה תקופה מסוימת. עשיתי את מחשבותיי על הנושא בחוגי הקומיקס באותה תקופה. במהלך שנות ה -90 היו סמינרי קמעונאות והפצה פרודוקטיביים מאוד כמו גם תערוכות סחר בהן נדונו הרבה נושאים טובים באמת על פני מעברי הפרסום. זה לא נחסם כמו שהוא היום.
הקברן מספר 7
בשנת 1998 בריאן פולידו, מייסד ומו”ל של כאוס! קומיקס, דיבר איתי על האפשרות לכתוב כמה ספרי קומיקס WWF/WWE המבוססים על כמה מכוכבי ההיאבקות הנוכחיים. הייתי מסודר. לא רק שהרגשתי שהזמן צודק, אלא שבריאן היה שורה של דמויות מצטיינות מ- WWE כמו גם יוצרים לעשות את ספרי הקומיקס האלה. הייתי הרבה יותר מרמחתי להצטרף לצוות הזה. ידעתי גם שהעורך שלי הולך להיות בראד גולד, שעבדתי איתו בעבר. אדם נהדר שבאמת היה אכפת מהקומיקס והדמויות.
ממש מהמחבט תהיתי בדיוק מי יסופק לי לכתוב. סטון קולד סטיב אוסטין כבר נלקח, אז האם זה יכול להיות הסלע, האנושות? או אולי ברט הארט? אני זוכר שבריאן קרא לי ואמר לי לשבת, כי הוא זיווג אותי עם לא אחר מאשר הקברן!
החלק החדשות הזה הפך את היום שלי. לא רק שהקברן היה בעל מראה נהדר ואחורי, אלא שהוא גם היה הקברן !!!!
הקברן מספר 1
בריאן ובראד סיפקו לי ריצת גיליון 6 עם האפשרות שהיא תיכנס עוד 6 אם מכירות ותגובה דרשו זאת. היה לי טוב ללכת.
נאמר לי ש- WWE, כמו גם הקברן, רצו סיפור אפל, מפחיד, עבור הקברן. זה היה קו העלילה הנוכחי שהם בחרו ופנו אליו בטלוויזיה בשבילו. שאלתי אם אוכל להשתמש בכמה מהסופרסטארים האחרים של WWE בסיפור. הם אמרו כן, באישור, אך הם רצו דמויות שקשורות לקברן לא באופי או בקו סיפור הטלוויזיה הנוכחי. אהבתי את האופן שבו הכל תיאם ותכננו. זה לא יהיה כמה “זרוק את זה על הקיר ולראות איזה מקלות”. הייתי אם כי הדברים האלה היו בעבר.
כהה וכועס
הוצאתי קשר עם כמה מהאנשים ב- WWE כמו גם עם הקברן עצמו, מארק קלוויי. בגלל לוח הזמנים של הנסיעות והביצועים שלו, נאמר לי שהוא לא יהיה קל לדבר איתו. חשבתי את זה, אז השארתי את זה אניN בית המשפט שלו לרוב. קיבלתי ממנו שיחות בדרך בכמה זמנים ממש מוזרים, אבל הוא תמיד היה מקצוען וג’נטלמן. היה אכפת לו מזה.
הקומיקס יצא, הם היו חשוכים והתבקשתי לעשות דברים כהים עוד יותר מ- WWE וגם מהקברן. אי סדר! קומיקס כבר היה בעסקי הקומיקס האפל, כך שהכל היה טוב גם להם. אני חייב לומר, ה- WWE כמו גם כאוס! היו כולם מצטיינים כיצד הם קיבלו את הסיפורים והרעיונות שלי. מתוך 10 הגיליונות שעשיתי, אף אחד מהם לא היה פנו והשינויים היחידים שנשאלו, כפי שציינתי, היו “האם אתה יכול לעשות את זה קצת יותר כהה?”
אני חייב להודות, מלבד השריץ את ה- Undead #9, הסדרה הזו היא כנראה האפלה ביותר שכתבתי. תמיד טוב למתוח את הטווח שלך.
הגרסה הקומית של פול בירר.
במהלך כתיבת הקברן, התחלתי לפגוש כמה מכוכבי כוכבי ה- WWE המעורבים. ב- Wizard World Chicago, עשיתי חתימה עם פול בארר (ויליאם אלווין מודי), שהיה מנהל הזמן הארוך של הקברן, כמו גם בספר הקומיקס שלי. מר מודי היה אדם סופר, מנומס וטוב. היינו בערך באותו גיל וגילינו שקראנו הרבה מאותם ספרי קומיקס שגדלו. אני ממש שמחתי לדבר איתו על זה. מר מודי היה פנטסטי עם המעריצים ובמיוחד עם הילדים הצעירים שדאגו לחתום על ספריהם. הוא היה מצחיק וכשהילדים ביקשו ממנו לדבר כמו פול בירר, הוא נכנס לזה עם גוסטו ועשה את היום שלהם. בזמן שעשינו את החתימה, מתאבק מקצועי אחר הגיע לראות את מר מודי. זה היה קווין נאש, כנראה האנושי המשמעותי ביותר שראיתי אי פעם. אפשר היה לומר לשני הגברים האלה חברים ארוכים. הם פטפטו זמן מה וממש שמחתי להקשיב ולהיות חלק מהשיחה שלהם. קווין שוחח איתי על אהבתו לקרוא קומיקס כילד ואמר שהוא ישמח להיות חלק מאחד בעתיד.
זה היה חתימה נהדרת, ואני ממש שמחתי בתקופתי עם “פול בירר”. אני מצטער לומר שהוא נפטר בשנת 2013 מכמה מצבים בריאותיים שהוא התמודד איתם.
החתימה הבאה שלי הייתה עם מיק פולי המשמח אי פעם (האנושות). עוד חוויה מהנה. מיק היה אדם כה פנטסטי עם כריזמה לחסוך. כל כך מנומס, כל כך יצירתי ושפע של ידע בכל נושא. נאלצנו להקדיש זמן לדבר לפני החתימה, ובאמת הוצאתי בעיטה מזה. מיק מכיר קומיקס מבפנים ומבחוץ. דיברנו על ספרי קומיקס בעבר ובהווה כאילו היינו שני נערים צעירים קטנים בקומיקס המסחר הקדמי של הפטיו בשעות אחר הצהריים של קיץ. מיק דיבר גם על רצונו באותה תקופה לכתוב ספרי ילדים (שיש לו בגלל שעשה). פשוט לבלות עם מיק, יכולתי לראות את זה כסופר ויוצר, היה לו עולם להציע.
כהה והרבה יותר כעס.
בשלב זה עדיין לא פגשתי את הקברן. סן דייגו קומיקון התקרב ובריאן הודיע לי שהם הקימו חתימה עבורי ועבור הקברן שם. איזה מקום טוב יותר להיפגש ולדבר עם הקברן, שלב הקומיקס המשמעותי ביותר שהיה באותה תקופה. (זה בגלל שגדל הרבה מעבר לזה, כפי שאתה יודע היטב.)
לא עבר זמן רב ושעת SDCC התגלגלה. עבדתי ב- Todd McFarlane Productions ו- McFarlane Toys באותה תקופה, אז לוח הזמנים של SDCC שלי נערם כמו מטוסים ב- O’Hare. טוד ואני עבדנו סביב כמה פגישות שהיו לנו כדי שאוכל לפנות את הזמן לעשות את החתימה עם הקברן. טוד ובריאן עבדו שניהם מאריזונה/פיניקס באותה תקופה ושמחו לעזור אחד לשני.
הופעתי איפה החתימה אמורה להיות. היה שם הרבה יותר מכמות הבטיחות והביטחון האופיינית שם. נפגשתי עם המטפל של הקברן, אישה טובה מאוד, והיא לקחה אותי מאחורי הווילון כדי לפגוש את “מארק”. נכנסתי פנימה ושם הוא ישב ליד שולחן חתימה על תמונות לעיתונות. הוצגו. הוא קם … והוא המשיך לעמוד … ידעתי שהוא גובהו קצת יותר מ -6 ס”מ, אבל עדיין לא היה לו מושג איך זה יהיה כמו פנים … ובכן, אבזם חגורה.
אני גובה 5 מטר וחצי. הוא הלך הרבה מעבר לזה. ידו עטפה את שלי כמו מיטה של לוכד. הקול שלו לא היה הקול שאתה שומע בטלוויזיה, זה היה רגוע והמבטא הטקסני שלו זרם בקלות. הוא חטף את ראשו ושאל אותי אם גם אני מטקסס. אמרתי לו לא, מערב וירג’יניה. הוא חייך ואמר “רכבתי על האופניים שלי שם כמה פעמים. הרים ונופים טובים. ”
אדם מרשים.
ישבנו ושוחחנו עם המטפל על החתימה, הטיפוסי כמה זמן לבלות בשיחות, לשמור על הקו זז, דבר כזה. היא עזבה כדי להכין את הדברים. מארק נשען ואמר “התעלם מזה. נתגלגל עם הזרימה. ”
עכשיו עשיתי את חלקי בחתימות לאורך השנים, במיוחד בעבודה עם טוד מקפרלן ובעלי התמונות האחרים. ראיתי שורות. הקו שמחכה לנו תואם את הקווים האלה. זכרו, זה היה SDCC בסוף שנות ה -90. הדברים לא היו משומנים כמו שהם היום, קווים מנותקים לא ממש התחילו. היו לנו כ -1,000 PEאופל מחכה שנאמר לי על ידי המטפל.
מארק קלוויי “הקברן” ובו סמית ‘-“האיש האמיתי האחרון בספרי קומיקס.”
לפני שהתיישבנו, מארק משך אותי ואמר, “אתה יושב לפני. ככה הם מדברים איתך על ספר הקומיקס, אתה עושה מעריצים וקוראים חדשים לספר. אתה לא רוצה להיבלע בצל שלי היום, ביו. ”
במונחי ההיאבקות הוא “העמיד אותי”. הוא עשה את מה שהוא ידוע כל כך טוב בהיאבקות. הוא עזר לי להראות טוב וזה בתורו גורם להכל להראות טוב. התרשמתי. תמיד דיברו על הקברן על ידי בני גילו כאיש המקצועי ביותר לעבוד איתו. הוא מכניס אותך, הוא גורם לך להיראות טוב, הוא דואג שאף אחד לא ייפגע, הוא מכיר את הדברים שלו!
כשעבדנו את הקו, הוא הראה את זה שוב ושוב. הקפצנו אחד לשני עם האוהדים. עבדנו את ההומור שלנו. הוא שם אותי שוב ושוב עם לומר לאוהדים. “אני עובד עם Beau Smith-Real Man, ספרי קומיקס לא משתפרים מזה!” אהבתי את זה.
אחר כך היו לנו כמה דקות לדבר על ספר הקומיקס ועל קו הסיפור. הוא אמר לי כמה הוא שמח בזה, ולא היה BS (חוץ ממני). הוא דקלם חיים ופאנלים. יכולתי לומר שהוא באמת קורא את אלה ושמח בהם. החלק שעשה את היום שלי היה כששאל לי, לא אמר לי, שהוא ישמח לראות איתו סיפור הומוריסטי ואת פול בירר. זה הפך את היום שלי כי אחרי שעשיתי כמעט 9 סוגיות אפלות, גירדתי ליהנות.
כשחזרתי, כתבתי את המתווה לסיפור הקברן/פול בירר מלא הומור בו שניהם מאבדים את כוחותיהם ואת התחבורה שלהם ונאלצים למעשה לטייל בטיול ברחבי אריזונה. תחשוב על זה. מי לעזאזל הולך לבחור את שני הגברים האלה בצד הדרך, כוחות או ללא כוחות? קיין היה גם הולך להיות בסיפור הספציפי ההוא. (השתמשתי בקיין בגיליון קודם של הקברן, אבל הפעם הוא צריך להיות כיף.)
מארק אהב את המתאר וה- WWE עשו גם כן, אבל … כמו שקורים דברים בקומיקס ובידור, הגיליון האחרון הזה לא יצא. אני מאמין שהחוזה עם WWE קוצר או משהו כזה, ולעולם לא נצטרך לעשות את הנושא הזה.
איזבל, אחותו של קיין. דמות שיצרתי לסדרה.
אהבתי לעבוד עם האמן מני קלארק על הנושאים. הוא היה סוס עבודה אמיתי ואהב את מה שהוא עושה. הוא היה מהיר ושמח מכל הפעולות. הוא עוד אדם מנומס מאוד. הייתי מאוד שמח. התחלתי לעבוד בהיאבקות מקצועית, מרגיש שאני ילד וגם הייתי צריך ליצור כמה דמויות גם בסוגיות. החיים היו טובים.
יותר מכל התחלתי לעבוד ולפגוש את מארק, מר מודי ומיק. איזה חבר’ה נהדרים. בריאן ובראד בכאוס! היו פיצוץ לעבוד איתו. זה ממש לא יכול היה להשתפר … לא נוהג לנושא האחרון והכי מהנה. י
אני מקווה שתשמחו בהצצה הקטנה הזו מאחורי הווילון. אני בטוח שמחה שיהיה לך כאן.
תמיד בפינה שלך,
ביו סמית ‘
חוות האגרוף המעופפת
www.flesingfistranch.com