המוח הקדחת של מרקלי: המו”ל הטוב ביותר שמעולם לא שמעת עליו

פוסט זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים

וויין מרקלי

מאת וויין מרקלי

בהיסטוריה הארוכה של ספרי הקומיקס הם תמיד נשלטו על ידי גיבורי על באמריקה. היו זמנים שבהם גיבורי העל דעכו מעט, כמו בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים ובמידה פחותה בסוף שנות ה -80 עם בום האינדי, אך לרוב מאז הצגתו של סופרמן בשנת 1939, גיבורי העל היו הז’אנר בעל המכר. כשמדובר בגיבורי -על, השוק נשלט על ידי מארוול וגם DC בגלגוליהם השונים. במהלך השנים גם מארוול וגם DC עברו שינויים בשמות והם כיום מי הם באמצעות מיזוגים וקנייה שונים. תמיד היו כמה חברות קטנות יותר המציעות אלטרנטיבות והיו כמה בתי פרסום גדולים לאורך השנים-כמו Dell, Fawcett ו- Archie-המציעים מחיר ללא סופררה. היו גם כמה חברות קטנות יותר לאורך הדרך שלא מפרסמות הרבה, לרוב רק כמה ספרים, אך הן ממשיכות להתנפח על תקציב זורם עם בסיס נאמן, אך לבסיס מעריצים קטן ומאוהדים שומר עליהם על פני המים.

Femforce

אחת החברות הללו, וזה שאני הולך לדבר עליהן, היא AC Comics. במקור הם נקראו פרסומי פרגון ושמו של שמו של AC Comics בשנת 1982. AC הוקמה בשנת 1969 על ידי ביל בלאק ופורסמה מאז ומתמיד. הם פרסמו מאות ומאות קומיקס במשך 40 שנה ואני מוכן להמר שלרוב המכריע של הקוראים אין מושג מיהם קומיקס AC או מה הם מפרסמים, למרות שיש הרבה מהחומר שהם מדפיסים יש את שורשיו בגיבור העל עוֹלָם. כותרת הדגל של AC היא קבוצת גיבורי-על-נקבה בשם Femforce שפרסמו כל הזמן מאז 1985. Femforce הוא ספר גיבורי על מהנה ישר שיש לו מעקב מסור. לעתים קרובות הם הואשמו כי הם רק מפרסמים “אמנות ילדה טובה” ותלוי ב- T&A. זה לא הוגן או אפילו נכון. בעודו תלוי מי מצייר את הספר, והיו מספר גדול של אמנים לאורך השנים, הספר מעולם לא הסתמך על עירום או ארוטיקה על הסף למכור את הספרים או את הדמויות. מה שהם תמיד הסתמכו עליו הוא לספר סיפורי גיבורי על מוצקים ומהנים (DC צריך לשים לב). בשל הדרישות של שוק ההפצה המודרני AC עוסקות כיום בספר אחד או שניים בחודש עם ספירת עמודים ענקית (80-120 עמודים לספר) בנקודת מחיר גבוהה יותר. אבל כשמדובר בערך הבידור עבור הדולר שלך, Femforce משתלמת. הסיפורים לאורך השנים רצו מסאגות ריגול לנשים ענקיות (תת-ז’אנר פופולרי ככל הנראה לפנדום Femforce) ועד לחבר’ה טובים לעומת רעים.

מיטב המערב

AC Comics מפרסמת גם כמה כותרות אחרות המתמקדות בז’אנרים שונים; כלומר מערבים, אימה וגיבורי על קלאסיים. לאף אחד מהז’אנרים הללו לא היה מעקב ענק (עם חריגים בשנות ה -50). הכותרות ש- AC מפרסמת היא מבט נהדר לאחור לתקופה בה הקומיקס היו סיפורים בעצמם. זהו עידן שמעט מאוד מאיתנו יודעים הרבה על (שנות הארבעים והחמישים) ובנוסף הם מציגים אמנים שבאותה עת אולי לא היו ידועים כל כך, אך לאורך זמן נחשבו למאסטרים. בין הכותרות המערביות שפרסמו, ולמעשה כל אלה הם הדפסים מחדש של סיפורים קלאסיים של מפרסמים קטנים בשנות הארבעים ו -1950, כוללות סמלים כמו רוי רוג’רס, ג’ון וויין, ג’ין אוטרי ורבים אחרים. אחד המערבונים הארוכים ביותר שהם עושים נקרא הטוב ביותר במערב. כפי שהכותרת מרמזת, מדובר באנתולוגיה של סיפורים מערביים ממספר מקומות שונים. בין האמנים שנמצאים כאן הם מאורות כמו בוב פאוול, דיק איירס, ג’ו קוברט ורבים אחרים. מעשית מכל אלה הם שמונה סיפורים סטנדרטיים, אך כולם מסופרים ומהנים היטב.

קריפת אימה

קומיקס אימה הוא תחום נוסף בו AC Comics עשתה מספר אוספים של סיפורים קלאסיים. בשנות החמישים הייתה תנופה גדולה של קומיקס אימה (ועליית הקומיקס של האיחוד האירופי) ו- AC הצליחה לאסוף קשת רחבה של אמנים וסוגי חנויות אימה, החל מהרוצח המטורף הקלאסי ועד סיפורי רפאים ועד אימה על הסף ו חלק מהכותרות בז’אנר זה שפרסמו עד כה כוללות את קדינת האימה של Nightveil, Crypt of Horror ואחרים. הגיליון האחרון של Crypt of Horror היה מיוחד המציג את האמנות של ג’ו קוברט וואלי ווד.

אנשי מסתורין

אחד השורות הפופולריות ביותר של הדפסים מחדש ש- AC עושה הוא אנשי קו המסתורין של הקומיקס. ישנם הדפסים מחדש של סיפורי גיבורי על קלאסיים מהעבר. סיפורים אלה נעים בין Daredevil (DD המקורי של שנות הארבעים, לא המודרנית המודרנית), רוכב הרפאים (הדמות המערבית המקורית), ליידי פנטום, נלחם ביאנק, פצצה אנושית, פרנקנשטיין ורבים אחרים. אפילו טוב יותר רשימת האמנים שהספרים הללו מדפיסים מחדש, כולל, אך לא רק, גדלים כמו אייזנר, ברני קרינגשטיין, אל וויליאמסון, סטיב דיטקהו, ג’ו אורלנדו, ג’ו קוברט, ניק קרדי ורבים, רבים אחרים. אני חושב שהרבה מהזמן שאנחנו שוכחים את עבר התשוקות שלנו ואוספי ההדפסים האלה מראים לנו את שורשי עולם גיבורי העל. אחד הדברים שכל הסיפורים האלה עושים זאת הוא לספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, לעיתים קרובות בפחות מעשרה עמודים.

Femforce #151

רציתי להדגיש את AC Comics הפעם מכיוון שהם דוגמא למו”ל שממלא נישה שלמרות שהוא קטן, הוא רווחי. ספרים אלה נמצאים לרוב בקצה הגבוה יותר של תמחור קומיקס, אך זה נובע יותר מהדינמיקה של התפוצה המודרנית מאשר רצון מצידו של AC. AC שומרת בחיים את ההיסטוריה המגוונת של הקומיקס שלעתים קרובות נשכחת ומעט מאוד מעריצים מחוץ לחנונים הארדקור יודעים עליהם. כמעט כל הספרים שלהם הם שחור לבן, אך ההפקה נחמדה מאוד והאמנות נקייה מאוד וחדה ולא נראית כמו קומיקס סרוק כמו כמה אוספים אחרונים של מפרסמים אחרים. כל המהדורות החדשות של AC Comics זמינות באמצעות Westfield Comics, אך הם צריכים להיות מוזמנים מראש כמעטים מאוד, אם בכלל, קמעונאים מזמינים קומיקס AC על המדף. אם אתה באמת רוצה לראות את ההיסטוריה העשירה של קומיקס AC ועולם הקומיקס בכלל, אתה תמיד יכול לבדוק את אתר ה- AC Comics, www.accomics.com.

לסיכום ברצוני לומר מילה מהירה על 52. DC החדשה של DC. לאחר שקראתי את כל 52 הספרים עכשיו, אני יכול לומר בכנות שזה תיק מעורב. יש כמה ספרים טובים מאוד, כמו סופרמן, פלאש, אולסטאר ווסטרן ואחרים. יש כמה ספרים שאין לי מושג איך הם אי פעם הבהירו ירוק מלכתחילה. בסך הכל מצאתי שרובם כהים ואלימים מאוד ואף אחד מהם (למעט האפשרי של איש התחייה) מספר סיפור עצמאי. אתה יכול להסתכל כמעט על כל אחד מכותרות AC שדיברתי עליו לעיל ולראות כיצד ניתן לספר סיפור עם 10-20 עמודים. סיפור שלם. קראתי שהרעיון ל- DC היה להתחיל טרי ולנסות להחזיר את הקורא הצעיר, 20 הדברים, אבל אני לא רואה איך הספרים האלה הולכים לעשות את זה. אני יכול לראות שאלו ניסיון לפנות למנטליות של משחקי הווידיאו עם סיפור הסיפורים המהיר והאלימות, אבל נראה לי שהמטרה הראשונה והיחידה צריכה להיות לספר סיפור טוב. וכאשר הקומיקס הוא 2.99 דולר בסוף הנמוך ביותר של התמחור, אני עבור אחד לא הייתי מתפתה מאוד לחזור לגיליון שני בנקודת מחיר זו כאשר הסיפור לא יושלם ונדרש עשר דקות לקרוא. אני יכול לקנות משחק וידאו תמורת 50 דולר ולקבל שעות עלות של בידור, כך שנראה לי ש- DC לא צריכה לנסות להשיג את 20 הקהל של משהו, אלא למצוא קהל חדש שמעריך את אומנות ספר הקומיקס. כמו תמיד אלה רק דעותיי ואינן משקפות את השקפותיה של חברת ווסטפילד או עובדיהם.

תודה.